עשבי תיבול, לא רק לטעם
לאורך מאות שנים, עשבי תיבול ותבלינים היו בשימוש רב, לצורך קולינריה ולצורך רפואי. היות ותבלינים לא רק שהם משפרים את הטעם, הריח והצבע של המזון אלא גם יכולים להגן מפי מחלות כרוניות ואקוטיות.
בסקרים רבים שמבוצעים בארה"ב נמצא כי נתח ניכר באוכלוסיה שוקל שימוש בעשבי תיבול כתחליף או כתוספת לטיפול רפואי ואכן, על פי משרד החקלאות האמריקאי צריכת התבלינים בארצות הברית טיפסה באופן ניכר במהלך מחצית המאה האחרונה. כאשר ג'ינג'ר ופלפל צ'ילי הם נצרכים ברמת שיא. ישנם עדויות המראות כי לחלק מעשבי התיבול והתבלינים יש השפעות אנטי חמצוניות, אנטי דלקתיות ואנטי סרטניות וכן תורמים לאיזון כולסטרול ולאיזון הסוכר. הביואקטיבים כוללים: תרכובות גופרית, טאנינים, אלקלואידים, פנולים, פבלנואידיים ופוליפנולים.
קינמון: מרכיבי המפתח של קינמון הם שמנים אתרים ונגזרות אחרות כגון קינמלדהיד
חומצה קינמית וקינמט (שמן קליפה; 60-80%), אאוגנול (שמן עלים; 10%), ופוליפנולים מסיסים במים. נראה כי לקינמון יש השפעה אנטי דלקתית, השפעה באיזון ערכי סוכר, הורדת ל"ד והפחתת ייצור של טריגליצרידים לאחר ארוחה.
ג'ינגר: הרכיבים הפעילים הם ג'ינג'רולים, שוגאולים, פרדולות וזינגרון. לג'ינג'ר יש השפעה משמעותית וכן הינן בטוח לשימוש בהפפחתת בחילות והקאות במהלך ההריון או בחילות הנגרמות כתוצאה מכימותרפיה, עלפי ניסויים קליניים. כמו כן, לג'ינג'ר יש השפעה נוגדת חמצון ואנטידלקתית, מעכבת ייצור של מתווכיםדלקתיים כמו פרוסטגלדין E2 ו-NO וכן NF-κB. ג'ינג'ר גם הוריד משמעותית ביטוי חלבון COX-1 בקרב משתתפים בסיכון מוגבר לסרטן המעי הגס. מינון מוגבר של ג'ינג'ר (5 גר' ומעלה) הוביל להפרעה בתפקוד קרישת דם. אך המחברים מציינים כי 2 גר' ומטה ככל הנראה הוא בטוח לשימוש.
פלפל שחור: פלפל שחור מכיל בין 5-9 אחוזים את החומר הפעיל פפרין, כמו כן מכיל אלקמידים, פיפטיגרין, ויסאנין ודיפיפרמיד. לפיפרין יש תפקיד נוגד חמצון וכן השפעה אנטי דלקתית שהוכחה בעיקר בניסויים בבעלי חיים. כמן כן, ייתכן כי פלפל שחור יכול לשפר את תהליך העיכול. במחקרים בבעלי חיים, נמצא שפפרין משפר את פעילות אנזימי העיכול כמו עמילאז וליפאז
כורכום: המרכיבים הפעילים העיקריים של הכורכום הם כורכומינואידים כולל כורכומין (דיפרולילמתאן), דמטוקסיקורקומין, ביסדמטוקסיקס כורכומין, וטטרהידרוקורקום. הכורכומין הוא התרכובת הפעילה ביותר, אך לא היחידה. ולכן יש חשיבות לשילוב תבלין הכורכום בתזונה ולא כתוסף בלבד. ממחקרים בבעלי חיים ובמעבדה, נמצא כי לכורכומין יש השפעות נוגדות חמצון ואנטי דלקתיות. כמו ן ייתכן ובעל השפעה על איזון רמות כולסטרול. כמו כן, מחקר קבוצתי מבוסס אוכלוסייה בסינגפור בהשתתפות למעלה מ -1000 נפשית נבדקים אסייתיים מוסמכים בגילאי 60-93 שנים הראו כי צריכת כורכום סייעה בשימור התפקוד הקוגניטיבי בצריכה קלה עד מתונה של קארי.
חילבה: המרכיבים הפעילים מרכיבים עם פונקציונליות הם ספוגנינים סטרואידיאלים, גלקטומנן ו -4-הידרוקסי-איזולוצין. ממחקרים בבעלי חיים וניסויים קליניים הראו שלחילבה יש תועלת באיזון רמות כולסטרול וכן הגברת הרגישות לאינסולין ואיזון ערכי הסוכר.
רוזמרין: רוזמרין מכיל חומצות פנוליות ודיטרפנים, פלבנואידים (אפיגנין, דיוזמין, לוטאולין) וטאנינים וכן שמנים נדיפים המורכבים מסינול, פינן וקמפור. לרוזמרין יש השפעה נוגדת חמצון, הפחיתה מדדי דלקת בבעלי חיים. מענין לגלות כי בניסוי בקרב סטודנטים לתארים מתקדמים הארומה של שמן הרוזמרין הפחיתה מתח לפני הבחינה. במחקרי מבחנה נמצא תמצית רוזמרין עשויה להפחית את ההשפעות של גורמים מסרטנים או רעילים בתאים, ככל הנראה על ידי הפחתת ביטוי של מספר גנים דלקתיים.
שום: רבים מההשפעות הביולוגיות לשום מיוחסות לאליצין (אשר מיוצר מאלין על ידי אליניאז כאשר שום מרוסק או נקצץ), אג'ואן ואורגנו-גופרית אחרים. לשום יש תכונות אנטי דלקתיות באמצעות עיכוב הפעלה של גנים המווסתים תגובה דלקתית. ממחקרים בבעלי חיים וניסויים קלינים נמצא כי נטילה של שום יכולה להאט את ההליך הטרשתי, כמו כן נמצא באופן עקבי במטא אנליזות רבות כי שום תורם להורדת לחץ דם הסיסטולי והדיאסטולי. דבר החשוב במיוחד בקרב נוטלי תרופות ללחץ דם וכן אנשים עם לחץ דם נמוך. השפעת השום לגבי כולסטרול איננה ברורה וישנם עדויות סותרות בנושא. כמו כן, מספר מחקרים בבעלי חיים מצאו כי לשום יכולה להיות השפעה בחיזוק מערכת החיסון.
לסיכום, לתבלינים ועשבי מרפא יש תועלת ניכרת במימד הבריאותי כמו גם בשיפור הטעם. גוונו בשימוש בעשבי תבלין ושלבו אותם באופן יומיומי בתזונה שלכם. יש לציין, כי ההמלצה אצל חולים אונקולוגים העוברים טיפולים כימיים היא להימנע מתוספי תזונה, למעט אלו שאושרו אצל דיאטנית או רופא אינטגרטיבי.
הסקירה נלקחה מתוך: Jiang, T. A. (2019). Health Benefits of Culinary Herbs and Spices. Journal of AOAC International, 102(2), 395–411. doi:10.5740/jaoacint.18-0418