הגעתי לאסתי בייאוש גדול. מאד
אמא צעירה לשלושה ילדים קטנים, לאחר סרטן שד וטיפול ממושך בקיטרודה. הרגשתי שהחיים שלי לעולם לא יחזרו למסלולם
השירותים ניהלו אותי, ואני הפכתי שבויה. לילות טרופי שינה בישיבה על האסלה, בלי נסיעות ארוכות באוטו, אפילו באיסוף הילדים וירידה לגינה נאלצתי להיעזר בבן משפחה שיהיה איתי בזמן שאני רצה הביתה לשירותים. הכל בקרבת הבית, הרגשה של כלא ושיעבוד טוטאלי. את הכל מלווה לאורך הדרך עייפות ותשישות מאד גדולה ובעיקר ייאוש. עברתי טיפולים קשים, ניתוח עם החלמה ארוכה, על הכל התגברתי, ומזה לא הצלחתי להתרומם.
החזרה לעבודה אילצה אותי לפנות לעזרה, נאום הפתיחה שלי בכל פגישה שאולי אצטרך לרוץ לשירותים כבר התיש אותי, והבנתי שככה אני לא יכולה להמשיך. רציתי לנסוע, לטוס, לטייל. עברתי את כל זה הרי בשביל לחיות, וככה זה לא חיים.
קיבלתי המלצה חמה על אסתי, ואני מודה למי שהפנה אותי אליה.
אסתי החזירה לי את החיים.
עברנו יחד תהליך ארוך של כחצי שנה, מלווה בעליות וירידות. אני כותבת עברנו כי אסתי עברה את התהליך יחד איתי. שמחה איתי בימים הטובים, התייאשה איתי בימים הפחות טובים, החזיקה לי את היד יום-יום דקה-דקה וידעתי שהיא מרחק טלפון אחד ממני.
זו הייתה עבודה קשה, עבורי ועבור הסובבים אותי. כולם הורגלו לשאול אותי מה מותר לי לאכול, ומה להכין עבורי, לאיזו מסעדה אפשר לצאת שגם אני אהנה. אסתי לימדה אותי את מאחורי הקלעים של ההנחיות שלה, הסבירה לי איך הגוף עובד, מה עושה טוב ולא טוב למעיים, ובזכותה למדתי לדאוג ולטפל בעצמי. לדעת מה אני מכניסה לגוף שלי ובאלו מינונים.
היום, כשסיימנו את התהליך לפני מספר שבועות, יש עדיין דברים שאני לא אוכלת. הפעם מבחירה שלי. מהבנה שלי שככה אני דואגת לעצמי.
אסתי חזרה ואמרה לי את המשפט:"גם את חשובה". המשפט הזה הפך לנר לרגליי. גם אני חשובה
ואני לוקחת את הזמן שלי, את הצרכים שלי והרצונות שלי ושמה אותם על השולחן.
תודה אסתי 🤍 את החזרת אותי לחיים.