פעילות גופנית אחרי ובמהלך התמודדות עם סרטן שד: כמה צריך לעשות כדי לראות תועלת?
מחקר חדש בדק יותר מ־5,000 נשים ומצא שגם מינונים נמוכים של פעילות עשויים להשפיע על עייפות, כוח ומסת גוף רזה.
כמעט כל אישה שעוברת טיפול בסרטן שד שומעת בשלב מסוים שכדאי לחזור לפעילות גופנית. ההמלצה נכונה ומבוססת היטב, אבל מי שנמצאת באמצע כימותרפיה, כמה שבועות אחרי ניתוח או בתחילת טיפול הורמונלי יודעת כמה קשה ליישם אותה ביומיום. כשהגוף עייף וחלש ממה שהיה, גם היעד המוכר של 150 דקות בשבוע יכול להרגיש כמעט בלתי אפשרי.
פעילות גופנית אחרי סרטן שד יכולה לעזור, את זה כבר יודעים. מחקר חדש שפורסם ב־British Journal of Sports Medicine ניסה לענות על שאלה מעשית יותר: כמה פעילות צריך לעשות כדי להתחיל לראות תועלת, והאם יש משמעות לסוג הפעילות שבוחרים?
מה בדקו
זו סקירה שיטתית, כלומר מחקר שמרכז ומנתח יחד תוצאות של מחקרים רבים. החוקרים אספו 64 ניסויים מבוקרים שהשתתפו בהם 5,156 נשים עם סרטן שד. חלקן היו במהלך הטיפולים, וחלקן כבר סיימו את הטיפול הראשוני.
החוקרים השוו שלושה סוגי פעילות: פעילות אירובית, כמו הליכה או רכיבה על אופניים, אימוני כוח, ושילוב של השניים. הם בדקו איך כל סוג, ובאיזו כמות, משפיע על ארבעה דברים שמעסיקים נשים רבות בתקופת ההחלמה: העייפות, מסת השריר, הכוח והיכולת לתפקד ביומיום.
איזו פעילות גופנית נמצאה יעילה אחרי סרטן שד?
התברר שאין סוג פעילות אחד שמנצח בכל תחום. השילוב של פעילות אירובית ואימוני כוח היה היעיל ביותר להפחתת עייפות ולשמירה על מסת הגוף הרזה, שהיא בעיקר שריר. בכוח השרירים ובתפקוד הגופני, אימוני הכוח בלטו מעל כולם.
כשמדברים על פעילות אחרי סרטן שד, הרבה נשים חושבות קודם כל על הליכה. הליכה היא פעילות נהדרת ויש לה מקום חשוב. אבל מי שרוצה גם לשמור על השרירים ולהתחזק צריכה לפנות מקום גם לאימוני כוח.
למה אימוני כוח חשובים אחרי סרטן שד?
זה אולי הממצא המעודד ביותר במחקר. התועלת לא נשמרה רק לנשים שהתאמנו הרבה. בחלק מהמדדים היא הופיעה כבר בכמויות קטנות מאוד, שמקבילות בערך ל־10 עד 40 דקות פעילות בשבוע, לפי סוג הפעילות ולפי מה שנמדד.
אם בשבילך גם עשר דקות של תנועה הן מאמץ, זה משנה את התמונה. לא צריך להגיע מיד ליעד המלא כדי שלפעילות יהיה ערך. אפשר להתחיל ממה שאפשר היום ולהוסיף לאט.
האם 10 דקות פעילות בשבוע באמת מספיקות?
לא בדיוק, וחשוב לי להבהיר את זה. המחקר לא אומר שעשר דקות בשבוע מספיקות, ולא בא להחליף את ההמלצות הקיימות. החוקרים חישבו מאיזו כמות פעילות מתחילים לראות שיפור ראשון, וזה המספר שיצא. אבל זו נקודת הפתיחה, ולא היעד.
כשבדקו מה קורה בכמויות גדולות יותר, התברר שהתועלת ממשיכה לגדול, במיוחד בכל מה שקשור לשרירים. נשים ששילבו פעילות אירובית ואימוני כוח שמרו יותר על מסת השריר ככל שהתאמנו יותר. נשים שעשו אימוני כוח התחזקו יותר ככל שהתאמנו יותר. ובטווח שנבדק לא נמצאה נקודה שבה תוספת אימונים הפסיקה לעזור.
כלומר, גם מעט תנועה כבר עושה משהו. וככל שהגוף מאפשר להוסיף עוד, יש מה להרוויח מזה.
ומה לגבי העייפות?
עייפות היא מהתופעות השכיחות והמתמשכות ביותר בזמן הטיפולים ואחריהם. היא גם אחת הסיבות העיקריות שנשים נמנעות מפעילות. במחקר, כל שלושת סוגי הפעילות היו קשורים לשיפור בעייפות, והשילוב של אירובי וכוח נתן את השיפור הגדול ביותר.
יש כאן גם פרט מעניין. השיפור בעייפות גדל עם כמות הפעילות, אבל רק עד נקודה מסוימת. מעבר לה, עוד פעילות כמעט לא הוסיפה. כלומר, לפחות מבחינת העייפות, לא צריך לעשות כמה שיותר. צריך למצוא כמות שאפשר להתמיד בה לאורך זמן, ושמתאימה לגוף ולשלב שבו את נמצאת.
מה המחקר לא יכול להגיד
גם לסקירה גדולה כזו יש מגבלות. המחקרים שנכללו בה היו שונים זה מזה בסוג האימון, במשך שלו, בנשים שהשתתפו ובשלב הטיפול. רוב התוכניות היו בהשגחה של מאמן, ובדרך כלל נמשכו כשלושה חודשים. רוב הנתונים הגיעו מנשים עם מחלה בשלב מוקדם, ולכן צריך זהירות לפני שמשליכים את הממצאים על נשים עם מחלה מתקדמת או עם מגבלות רפואיות משמעותיות. והחוקרים עצמם מדגישים שהכמויות המינימליות שמצאו צריכות אישור במחקרים נוספים.
איך מתחילים לחזור לפעילות אחרי הטיפולים?
בעיניי, המסר החשוב כאן הוא לא מספר הדקות.
הרבה נשים שאני פוגשת אומרות לי משהו כמו "אתחיל כשארגיש יותר טוב" או "אין לי כרגע כוח לעשות את זה כמו שצריך", וזה מובן ואם מגיעים ל־150 דקות בשבוע, אין טעם לנסות בכלל.
המחקר הזה מראה שזה לא נכון. גם עשר או עשרים דקות בשבוע, בקצב שלך ובמה שמתאים לך עכשיו, יכולות כבר לעשות משהו טוב לגוף. זו לא פשרה אלא נקודת התחלה, שאפשר לבנות ממנה לאט, כשהגוף מוכן.
ובהמשך, כשהגוף מאפשר, כדאי לחשוב גם על סוג התנועה ולא רק על הכמות שלה. הוספה הדרגתית של אימוני כוח יכולה לעזור לשמור על השרירים, להתחזק ולהרגיש בטוחה יותר בגוף.
פעילות גופנית בזמן הטיפולים ואחריהם צריכה כמובן להתאים למצב הרפואי, לתופעות הלוואי ולטיפולים שמקבלים. אם יש מגבלה רפואית או תפקודית, כדאי להיעזר באיש או אשת מקצוע שיש להם ניסיון עם מטופלים אונקולוגיים.
מקור: Lopez P, Petropoulou M, Radaelli R, et al. Optimising exercise prescription for cancer-related fatigue, lean mass, physical function and muscle strength in women with breast cancer: a systematic review with dose-response network meta-analysis. British Journal of Sports Medicine. 2026;60:1339–1349. DOI: 10.1136/bjsports-2025-111276. PMID: 42336622
