מה שאתם אוכלים - משפיע!
על מזונות אולטרה מעובדים וסרטן מעי הגס בצעירים.
מחקר חדש
בשנים האחרונות אני פוגשת בקליניקה שלי יותר ויותר אנשים צעירים שמאובחנים עם סרטן המעי הגס. זו כבר לא נחשבת רק "מחלה של גברים מבוגרים", אלא מציאות יומיומית של נשים וגברים בשנות השלושים והארבעים לחייהם, רבים מהם ללא היסטוריה משפחתית או גנטית מוכרת.
השאלה שאני שומעת שוב ושוב היא "למה דווקא אני?".
במקביל, הצלחת שלנו השתנתה. מזונות מעובדים במיוחד הפכו לבסיס של התזונה המערבית ובתוך כמה עשורים הם זינקו מכחמישים אחוז לשישים אחוז מסך הקלוריות באוכלוסיות רבות בעולם המערבי.
מחקר חדש ומרשים מאוניברסיטת הרווארד, שפורסם בכתב העת המדעי היוקרתי JAMA Oncology בנובמ, בחן את השאלה האם יש קשר בין התזונה הזו לבין גידולים מקדימים במעי הגס בקרב נשים לפני גיל חמישים. התשובה שעולה ממנו מדאיגה, אבל גם נותנת לנו כיוון לפעולה.
במחקר השתתפו 29,105 אחיות אמריקאיות, שנעקבו במשך עשרים וארבע שנים, בין 1991 עד 2015. גילן הממוצע בתחילת המעקב היה 45.2 שנים.
כל ארבע שנים הנשים מילאו שאלוני תזונה מפורטים שתיעדו מה וכמה הן אוכלות. שיעורי התגובה היו יוצאי דופן: בין שמונים וחמישה לתשעים אחוז מהמשתתפות המשיכו למלא את השאלונים לאורך כל תקופת המחקר. נתון נדיר במחקרים ארוכי טווח, ומחזק מאוד את האמינות של הממצאים.
כל המשתתפות עברו בדיקות אנדוסקופיה לפני גיל חמישים. כל ממצא של גידול מקדים אושר באמצעות רשומות רפואיות ודוחות פתולוגיה שנבחנו באופן עצמאי.
במהלך המעקב זוהו 1,189 מקרים של אדנומות קונבנציונליות ו־1,598 מקרים של נגעים משוננים. אלה שני הסוגים העיקריים של גידולים מקדימים במעי שעלולים, בחלק מהמקרים, להפוך בהמשך לסרטן מעי גס.
החוקרים מצאו קשר חד ומשמעותי בין צריכת מזונות אולטרה מעובדים לבין הסיכון לפתח אדנומות קונבנציונליות.
נשים שנמצאו בחמישון העליון של צריכת מזונות מעובדים, עם צריכה ממוצעת של כעשר מנות ליום, היו בסיכון גבוה בארבעים וחמישה אחוז לפתח אדנומות קונבנציונליות לעומת נשים בחמישון התחתון, שצרכו בממוצע 3.3 מנות ליום.
היחס המותאם עמד על 1.45, עם רווח בר סמך של 1.19 עד 1.77, ורמת מובהקות סטטיסטית נמוכה של ־0.001. כלומר הסבירות שמדובר בצירוף מקרים בלבד נמוכה מאוד.
החוקרים לקחו בחשבון יותר מעשרים גורמי סיכון ומבלבלים פוטנציאליים: גיל, מדד מסת גוף, סוכרת מסוג שתיים, פעילות גופנית, עישון, צריכת אלכוהול, שימוש בהורמונים, שימוש באספירין, היסטוריה משפחתית של סרטן מעי גס, מספר בדיקות אנדוסקופיה קודמות והסיבה לביצוען, וכן גורמים תזונתיים כמו סיבים, חומצה פולית, סידן וויטמין די ואחרי כל ההתאמות הללו הקשר נשאר חזק ומשמעותי. המשמעות היא שמזונות אולטרה מעובדים אינם רק "סמן" להרגלי חיים לא בריאים אחרים, אלא גורם סיכון עצמאי בפני עצמו.
החוקרים בחנו גם את צורת הקשר בין הכמות לבין הסיכון. הם מצאו שהקשר אינו לינארי לחלוטין. נראה שהסיכון עולה באופן תלול עד כ־שבע עד שמונה מנות מזון מעובד ביום, ולאחר מכן הוא מתייצב ומתקרב לרמת רוויה. המשמעות עבורנו היא שהמעבר מצריכה נמוכה לבינונית של מזונות מעובדים הוא כנראה השלב המשמעותי ביותר מבחינת שינוי הסיכון.
בממוצע, המשתתפות במחקר צרכו 5.7 מנות של מזונות מעובדים ביום. מזונות אלה סיפקו כ־34.8 אחוז מהקלוריות היומיות שלהן. זה נמוך משמעותית מהממוצע האמריקאי הכללי, שמוערך סביב שישים אחוז.
הסיבה לכך היא כנראה שאחיות הן קבוצה מודעת יותר לבריאות. דווקא העובדה שבקבוצה כזו, עם חשיפה נמוכה יחסית, נמצא קשר כל כך ברור, מחזקת את החשש לגבי האוכלוסייה הרחבה.
כאשר בוחנים את הפרופיל של הנשים בחמישון העליון לצריכת מזון מעובד, נראית תמונה ברורה:
מדד מסת הגוף שלהן היה גבוה יותר: 26.4 לעומת 24.2 בחמישון הנמוך.
שכיחות הסוכרת מסוג שתיים הייתה כמעט פי שלושה: 4.6 אחוז לעומת 1.6 אחוז.
הן צברו יותר שנות עישון, בממוצע 14.3 לעומת 11.4 שנות חבילה. הן היו פעילות פחות, עם 19.6 יחידות מאמץ מטבולי בשבוע לעומת 25.4. הן השתמשו פחות בתוספי מולטיויטמין.
מבחינת תזונה, הן צרכו פחות סיבים, 18 גרם ליום לעומת 20.6 גרם. הן צרכו פחות חומצה פולית, פחות סידן ופחות ויטמין די. מדד איכות התזונה הכללית שלהן, על פי AHEI 2010, היה נמוך יותר: 50.5 נקודות לעומת 58 נקודות.
הן גם עברו פחות בדיקות סקר שגרתיות, חמישים אחוז בלבד לעומת חמישים ושישה אחוז בחמישון הנמוך, ויותר בדיקות שנעשו בעקבות תסמינים.
כל זה מצביע על כך שצריכת מזון מעובד היא אכן חלק מדפוס חיים פחות בריא, אבל גם כאשר החוקרים התאימו לכל הגורמים הללו, הקשר בין מזון מעובד לאדנומות נותר משמעותי.
מה נחשב "מזון מעובד במיוחד"?
החוקרים השתמשו במערכת הסיווג NOVA, שהיא אחת המערכות המקובלות ביותר בעולם המחקר.
לפי מערכת זו, מזונות מעובדים במיוחד הם מוצרים תעשייתיים שמכילים בדרך כלל חמישה מרכיבים או יותר, ואינם דומים למזון שאפשר להכין בבית. לעיתים קרובות הם כוללים חומרים שאינם מצויים בשימוש בבישול ביתי רגיל.
בין אלה נכללים:
-
משקאות מוגזים ממותקים.
-
משקאות דיאט עם ממתיקים מלאכותיים.
-
דגני בוקר מתוקים.
-
לחמים תעשייתיים רכים מאוד.
-
עוגיות וביסקוויטים ארוזים.
-
חטיפים מלוחים כמו צ'יפס וחטיפי נשנוש שונים.
-
פיצות קפואות, ארוחות קפואות מוכנות
-
נקניקים, נקניקיות. בשר מעושן מעובד.
-
יוגורטים מתובלים עתירי סוכר ומייצבים.
-
רטבים תעשייתיים כמו קטשופ ומיונז מתועש
-
ממרחים מתוקים.
החוקרים חילקו את קבוצת המזונות הזו לתת־קבוצות כדי לזהות אילו מהם קשורים יותר לסיכון.
אילו מזונות מעובדים בלטו במיוחד?
בניתוח תתי הקבוצות נמצאו כמה ממצאים מעניינים.
משקאות ממותקים באופן מלאכותי, כלומר משקאות דיאט, היו קשורים ליחס סיכויים של 1.21 לאדנומות קונבנציונליות, עם רמת מובהקות של 0.01. זה היה הקשר החזק ביותר מבין תתי הקבוצות.
רטבים ותבלינים תעשייתיים היו קשורים ליחס סיכויים של 1.23, וחטיפים מלוחים ארוזים ליחס סיכויים של 1.30. שני אלה לא הגיעו למובהקות סטטיסטית מלאה, ככל הנראה בשל מספר משתתפות קטן יותר בתתי הניתוחים הללו.
עם זאת, חשוב להבין שלא נמצא "מזון אחד" שיכול להסביר את כל הסיכון. נראה שמדובר בהשפעה משולבת של חשיפה למגוון תוספים ומרכיבים מעובדים, סוג של "אפקט קוקטייל" שמכביד על המעי לאורך זמן.
איך מזון מעובד פוגע במעי?
החוקרים מציגים כמה מנגנונים ביולוגיים סבירים שעשויים לפעול יחד.
המנגנון הראשון קשור למיקרוביום, חיידקי המעי. תוספי מזון כמו מתחלבים שמייצבים את המרקם, וממתיקים מלאכותיים כמו אספרטיים וסוכרלוז, משנים את ההרכב והאיזון של חיידקי המעי.
מחקרים גנומיים מתקדמים שבדקו את הפרופיל המוטציוני של גידולי מעי גס מצאו סימנים מדאיגים: נוכחות של זן מסוים של אי קולי שמייצר רעלן הנקרא קוליבקטין. רעלן זה מזוהה דרך חתימות מוטציוניות ספציפיות ב־DNA, שנקראות SBS88 ו־ID18.
חתימות אלה נמצאו בשכיחות גבוהה פי שתיים וחצי עד פי ארבע בסרטן מעי גס של צעירים, בעיקר במעי הדיסטלי והרקטום.
המשמעות היא שחיידקים אלה מותירים "טביעת אצבע" גנטית ייחודית בתאי המעי, ויש חשד שחשיפה מוקדמת אליהם יכולה להאיץ את התהליך הקרצינוגני.
כאשר המיקרוביום מופרע, יורד גם הייצור של חומצות שומן קצרות שרשרת, במיוחד בוטיראט. בוטיראט הוא מקור אנרגיה חשוב לתאי דופן המעי, בעל תכונות אנטי דלקתיות והגנה מפני התפתחות גידולים.
המנגנון השני הוא דלקת כרונית ברמה נמוכה. מזונות מעובדים פוגעים במחסום המעי, אותה שכבת הגנה שמפרידה בין תוכן המעי לבין מחזור הדם.
כאשר המחסום נפגע ונוצר מצב של מעי דליף, או leaky gut, חיידקים, רעלנים וחומרים דלקתיים יכולים לחדור למחזור הדם ולהפעיל את מערכת החיסון באופן כרוני.
דלקת כרונית כזו, גם אם אינה מורגשת ביום יום, יוצרת סביבה שמעודדת התפתחות סרטן. היא מגבירה יצירת רדיקלים חופשיים הפוגעים ב־DNA, מפעילה ציטוקינים פרו דלקתיים כמו אינטרלוקין 6 ו־TNF אלפא, ותומכת בצמיחה לא מבוקרת של תאים.
המנגנון השלישי קשור לתוצרי העיבוד עצמם. כאשר מזון עובר חימום בטמפרטורות גבוהות, טיגון עמוק, אפייה אגרסיבית או עיבוד כימי, נוצרים רעלנים.
בין אלה ניתן למצוא אקרילאמידים, שנוצרים בעיקר במזון מטוגן או אפוי עשיר בפחמימות, אמינים הטרוציקליים שנוצרים בבשר המחומם בטמפרטורות גבוהות מאוד, ותרכובות N-nitroso שנוצרות בבשר מעובד ומעושן. חומרים אלה יכולים לפגוע ישירות ב־DNA של תאי המעי.
בנוסף, תוצרי גליקציה מתקדמים, AGEs, שנוצרים גם הם בעיבוד בטמפרטורות גבוהות, מגבירים דלקת וסטרס חמצוני.
המנגנון הרביעי הוא עלייה במשקל והשמנה. במחקרי האכלה מבוקרים שבהם השוו באופן ישיר בין תזונה מבוססת מזונות מעובדים לבין תזונה מבוססת מזון שלם, תוך שמירה על רמת טעימות דומה, נמצא שהמשתתפים שאכלו מזונות מעובדים צרכו בממוצע כחמש מאות קלוריות יותר ביום, מבלי להרגיש.
הדבר הוביל לעלייה מהירה במשקל. השמנה כמעט מכפילה את הסיכון לסרטן מעי בגיל צעיר, דרך שילוב של עמידות לאינסולין, הפרשת הורמוני שומן, אדיפוקינים דלקתיים ושינויים הורמונליים כלליים.
אולם גם אחרי שהחוקרים התאימו במדגם הנוכחי למדד מסת גוף, הקשר בין מזון מעובד לבין אדנומות נשאר משמעותי. מכאן שלא מדובר רק בהשפעה עקיפה דרך השמנה, אלא גם בנזק ישיר יותר למעי.
מעניין להשוות את המחקר החדש למחקר קודם שנעשה על ידי חלק מאותם חוקרים בקבוצות אחרות.
במחקר הקודם נבחנו שלושה קוהורטים גדולים של אמריקאים בגיל ממוצע של כ־60.3 שנים. שם נמצא שצריכת מזון מעובד הייתה קשורה לעלייה של שמונה עשרה אחוז בסיכון לאדנומות קונבנציונליות, ושל עשרים אחוז בנגעים משוננים.
במחקר הנוכחי, בקרב נשים צעירות יותר בגיל ממוצע של 45, נמצאה עלייה של ארבעים וחמישה אחוז בסיכון לאדנומות, ללא קשר מובהק לנגעים משוננים.
הפער הזה מצביע על כך שחשיפה למזונות מעובדים בגיל צעיר עשויה להיות מסוכנת יותר, ושנזק מצטבר לאורך השנים. ייתכן שהמעי של צעירים רגיש יותר לשיבושים, במיוחד במיקרוביום, בתקופה שבה הוא עדיין מתפתח ומתייצב.
למחקר הזה יש כמה חוזקות משמעותיות.
ראשית, הגודל והאורך: כמעט שלושים אלף נשים במעקב של עשרים וארבע שנים. זו אינה הצצה חד פעמית, אלא תצפית ארוכת טווח על תזונה ועל בריאות.
שנית, איכות הנתונים: שאלוני התזונה מולאו כל ארבע שנים, כך שניתן היה לעקוב אחרי שינויים ולחשב חשיפה מצטברת מדויקת יותר. שיעור ההיענות הגבוה מאד לאורך השנים הוא יתרון גדול.
שלישית, האבחנות של הגידולים המקדימים בוססו על רשומות רפואיות ודוחות פתולוגים ולא על דיווח עצמי. הפתולוגים והחוקרים שבדקו את הדוחות לא ידעו מה המשתתפות אכלו ולכן לא הושפעו מכך.
רביעית, נעשתה התאמה ליותר מעשרים גורמי סיכון שונים. הקשר נותר משמעותי גם אחרי כל ההתאמות.
חמישית, בוצעו ניתוחי רגישות רבים: שימוש בהגדרות שונות לצריכת מזון מעובד, התאמה למדדי תזונה נוספים, התייחסות למדד מסת גוף וסוכרת כמשתנים משתנים בזמן, והגבלת הניתוח לקבוצות גיל מסוימות. בכל התרחישים האלה התמונה נותרה עקבית.
מנגד, יש גם מגבלות שחשוב להכיר.
המחקר בחן גידולים מקדימים ולא סרטן פולשני עצמו. אמנם לא כל פוליפ יהפוך לסרטן, והסיכון להתקדמות של אדנומה בודדת לסרטן לאורך החיים עומד על כעשרה עד חמישה עשר אחוז, אבל כמעט כל סרטן מעי מתחיל מפוליפ. לכן, מניעה של פוליפים היא יעד משמעותי במניעה ראשונית.
בנוסף, מדובר באוכלוסייה של נשים בלבד, רובן לבנות ומשכילות, אחיות רשומות. כ־94 אחוז מהמשתתפות היו לבנות. זה מגביל את האפשרות להכליל את הממצאים לכל האוכלוסיות ולגברים. יחד עם זאת, העובדה שבקבוצה מודעת יחסית לבריאות, עם צריכה נמוכה יחסית של מזון מעובד, נמצא קשר כה חזק, דווקא מחזקת את המסקנה.
שאלוני תזונה, גם כשהם מתוקפים ומפורטים, אינם מושלמים. הם תלויים בזיכרון ודיווח עצמי, ולעיתים קשה להבחין בהם בין מזון ביתי למוצר תעשייתי. גם מערכת NOVA עצמה אינה חפה מוויכוחים אקדמיים, בעיקר לגבי מזונות גבוליים.
ולבסוף, חשוב לזכור שזה מחקר תצפיתי. הוא מראה קשר חזק, סביר ביולוגית ועקבי עם מחקרים נוספים, אך אינו יכול להוכיח סיבתיות מלאה.
מה אפשר לעשות בפועל?
החדשות הטובות הן שתזונה היא אחד מגורמי הסיכון שנמצאים הכי הרבה בשליטתנו.
להבדיל מגנטיקה, שאינה ניתנת לשינוי, אופן האכילה שלנו הוא דבר שאפשר להשפיע עליו, לאט ובעקביות.
העיקרון הפשוט שעולה מהרבה מחקרים, וגם מהממצאים כאן, הוא לצמצם ככל האפשר מזונות מעובדים במיוחד ולעבור ככל שניתן למזון אמיתי, עם עיבוד מינימלי.
זה לא אומר להימנע לחלוטין בהכרח אבל זה כן אומר לשאוף לכך שרוב התזונה תהיה מבוססת על מזונות פשוטים, ביתיים, מוכרים, שאתם יודעים מה יש בהם.
אפשר לשים לעצמנו יעד כמו שמונים אחוז מזון אמיתי, עשרים אחוז גמישות. זה מאפשר גם חיים חברתיים, גם הנאה, וגם הפחתה משמעותית בחשיפה למזון מעובד.
איך מזהים מזון אמיתי?
הצעד הראשון והמשמעותי ביותר הוא ללמוד לקרוא תוויות. כל מוצר ארוז חייב לכלול רשימת מרכיבים. זאת נקודת המוצא.
אם רשימת המרכיבים ארוכה מאוד, יותר מחמישה עד שבעה מרכיבים, מלאה בשמות שאינכם מכירים או לא הייתם משתמשים בהם בבישול ביתי, כמו מתחלבים, צבעי מאכל, חומרים משמרים עם שמות מורכבים, או מתחילה ברכיבים כמו סירופ גלוקוז, הידרוליזט חלבון ושומן צמחי מוקשה, יש כאן סימן אזהרה.
לעומת זאת, רשימות קצרות ופשוטות כמו "אורז מלא, מים, מלח" או "קמח חיטה מלא, מים, שמרים, מלח" משקפות מזון בסיסי וברור.
אפשר לשאול את עצמנו שאלה אחת פשוטה: האם הייתי יכול להכין משהו דומה בבית עם המצרכים שיש לי במטבח?
אם כן, יש סיכוי טוב שמדובר במזון אמיתי. אם לא, וצריך "מעבדה", מדובר כנראה במוצר תעשייתי מעובד במיוחד.
אני רוצה להדגיש שזה לא מסר של "מותר ואסור" קיצוני ולא קריאה לפרפקציוניזם.
הגוף שלנו יודע להתמודד עם חריגות. הבעיה היא כאשר מזון מעובד במיוחד הופך להיות ברירת המחדל, המרכיב העיקרי בכל יום ובכל ארוחה.
השינוי ממצב שבו מזון מעובד מהווה כשישים אחוז מהתזונה, למצב שבו הוא מהווה עשרים עד שלושים אחוז בלבד, הוא שינוי גדול מאוד שיכול להשפיע בצורה משמעותית על הסיכון לסרטן מעי גס ולמחלות כרוניות רבות נוספות.
המחקר הזה מצטרף לגוף ידע מדעי הולך וגדל שמראה שמזון אולטרה מעובד הוא אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים למחלות כרוניות של המאה העשרים ואחת.
הוא קשור לא רק לסרטן המעי הגס, אלא גם לסוכרת מסוג שתיים, מחלות לב וכלי דם, יתר לחץ דם, השמנה ותסמונת מטבולית, מחלות דלקתיות של המעי כמו קרוהן וקוליטיס, מחלות אוטואימוניות שונות, ואף להפרעות מצב רוח ולירידה קוגניטיבית.
כל יום יש לנו הזדמנות לשפר את בריאותנו, כי מה שאתם אוכלים היום, בגיל עשרים, שלושים וארבעים, יכול להשפיע באופן משמעותי על הסיכון שלכם לסרטן המעי בגיל ארבעים וחמש, חמישים ומעלה.
הנזק אינו מתחיל כשמופיעים תסמינים או כשמגלים פוליפ בבדיקת קולונוסקופיה. הוא נבנה במשך שנים, ברמת המעי, המיקרוביום והתאים.
מה שזה אומר הוא שאפשר וכדאי לפעול. לבחור מזון יותר אמיתי ופחות מעובד, ולהפחית משמעותית את הסיכון.
אין כאן הבטחה, כי בביולוגיה אין מאה אחוז. אבל יש כאן אפשרות לשנות סטטיסטיקה, לשפר את סיכויי הבריאות, ולתת לגוף תנאים טובים יותר לשמור על עצמו.
הבחירה במה נכנס לצלחת ובסל הקניות שלנו היא אחת הבחירות המשמעותיות ביותר שאנחנו עושים עבור הבריאות שלנו ושל הילדים שלנו.
סיכום מתוך המאמר:
Wang C, Du M, Kim H, et al. Ultraprocessed Food Consumption and Risk of Early-Onset Colorectal Cancer Precursors Among Women. JAMA Oncology. Published online November 13, 2025